<h1>הפרדס לרש"י ליקוטים</h1>
<h2>דף ד.</h2>
וששאלתם מי שנשבע שלא לשתות יין עד י"ב חדש מה יעשה לעניין הבדלה וקידוש היום שהרי מושבע הוא עליו מהר סיני, כך ראינו שאינו מושבע עליו מהר סיני על קידוש היום ביין ממש, מפני שמקדש על הפת ויכול להבדיל בתפילה ודיו. שהרי אמרו רבותינו [ברכות ל"ג ע"א] המבדיל בתפיל(ו)ה [ו]על הכוס ינוחו ברכות על ראשו, מכלל דסגי ליה בחדא. וב[ו]דאי מצוה מן המובחר לקדש ולהבדיל ביין אבל עד שנאמר כל הנשבע על זה הרי זו שבועת שוא אין יכולין, וחייב הוא לעמוד בשבועתו.
<h2>דף מז.</h2>
כהן שנכנס בבית שיש שם מת, בזמן הזה, או בבית הקברות, ששאלתם מלקין אותו או לא. כיון שקדושתו קד[ו]שת עולם היא אף בזמן הזה שאין בית המקדש ואין עבודה עובר בלאו וחייב מלקות שנאמר לנפש לא יטמא בעמיו, ושנינו כהן ונזיר שהיו מהלכין בדרך ומצאו מת מצוה ר' אליעזר אומר יטמא כהן ולא יטמ[א] נזיר, וחכ[מים] א[ומרים] יטמא נזי[ר] ואל יטמ[א] כהן. אמ[ר] להם ר' אליעזר יטמא כהן שמביא קרבן על טומאתו, אמרו לו יטמא נזיר שקדושתו קדושת שעה, ואל יטמא כהן שקדושתו קדושת עולם והלכה כחכמים. וכיון שאמרו חכמים אל יטמא כהן, אם נטמא במזיד חייב מלקות, אף כשנכנס לבית הקברות במזיד חייב מלקות. שכך שנו חכמים בהלכות מלקות [תוספתא מכות פ"ג ה"י] כהן שפרע או [שפרס או] שנטמא לשאר מתים הרי זה חייב. זה הכלל כל טומאת מן המת שהנזיר מגלח עליו לוקה עליה את הארבעים. נכנס לבית הקברות או שנטמא לאחד מן הקרובים הרי זה חייב. נכנס לשדה שאבד בו קבר אינו חייב עד שיהלך. אבל נכנס למקום שספק טומאה אין חייבין מלקות (אבל) [אלא] מכות מרדות מדרבנן, נכנס לבית הפרס [או למדור העמים] או לחוצה לארץ מכין אותו מכות מרדות מדרבנן, ומכת תורה ארבעים חסר אחת. ומכות מרדות אינו כן, אלא חובטין אותו עד שיקבל או עד שתצא נשמתו.
